הדקוטה (The Dakota)- פרטים יבשים
📍 כתובת מדויקת: רחוב 72 מערב, פינת שדרת סנטרל פארק מערב (Central Park West), מנהטן- 1 W 72nd St, New York, NY 10023.
שנת הקמה: 1884
אדריכל: הנרי ג'נאו (Henry Janeway Hardenbergh), שתכנן גם את מלון פלאזה המפורסם בעיר.
סגנון אדריכלי: גותי-רנסנסי, עם השפעות גרמניות ומגע ויקטוריאני
מי גר כאן?: רק מי שעובר ועדת קבלה מחמירה במיוחד – מדובר בבניין מגורים פרטי ויוקרתי, בו גרים סלבריטאים, מיליארדרים ובעלי השפעה
למי מומלץ לבקר כאן?:
חובבי היסטוריה ואדריכלות
מעריצי הביטלס וג'ון לנון
מי שאוהב מיתולוגיות אורבניות
צלמים שמחפשים את השוט המושלם
למי פחות מומלץ?:
מי שמחפש "מה לעשות" בפנים – הכניסה אסורה לציבור
משפחות עם ילדים קטנים שמעדיפות אטרקציות עם עניין לילדים.
כניסה: אין כניסה לתוך הבניין – צפייה מבחוץ בלבד.
משך ביקור מומלץ: 15–30 דקות
זמן מומלץ לביקור: בוקר או אחר צהריים, כשהאור מחמיא לצילום של חזית הבניין.
טיפ זהב לצילום: עמדו בפינה הדרום-מערבית של הרחוב, כך שתוכלו לתפוס את השער, הבניין כולו, על הרקע של הפארק.
אז מה זה בעצם הדקוטה (The Dakota)?
הדקוטה הוא לא מוזיאון, לא אתר תיירות רשמי, ואפילו לא מקום שאפשר להיכנס אליו – אבל הוא אחד הבניינים הכי מפורסמים בניו יורק, ואולי בעולם כולו. מדובר בבניין מגורים יוקרתי שנבנה עוד בסוף המאה ה־19, הרבה לפני שצפון מערב סנטרל פארק הפך לאזור נחשק. מאז ועד היום, הדקוטה מצליח לשמר תדמית של מסתורין, יוקרה ומיתוס – כאילו הוא יצא מתוך סרט תקופתי.
אז למה הוא כל כך מפורסם? בזכות המראה הדרמטי שלו, בזכות הדיירים המפורסמים שגרו בו (ובראשם ג'ון לנון), ובזכות הסיפורים – חלקם אמיתיים, חלקם אגדה אורבנית, וכולם יחד בונים סביבו הילה של מקום שהוא הרבה מעבר לאבן, טיח וקירות.
אז לא, אי אפשר להציץ לתוך הסלון ההיסטורי של יוקו אונו. אבל כן אפשר לעמוד מול השער שבו התרחש אחד הרגעים הכי טראגיים בהיסטוריה של עולם התרבות, להתבונן על החלונות הגבוהים ולחוש לרגע כאילו ניו יורק עצמה עוצרת נשימה מול המבנה הזה – בדיוק כמוכם.
הסיפור ההיסטורי של הדקוטה – כך נולדה האגדה
בשנות ה־80 של המאה ה־19, ניו יורק הייתה עדיין עיר פטיפונים, כרכרות סוסים, ורחובות שבקושי ראו מדרכה. רוב הפעילות האורבנית התרכזה בדרום האי, ואם היית מספר למישהו שאתה בונה בניין מגורים יוקרתי במרחק שני רחובות מהכפרים של האפר ווסט סייד – היו חושבים שאתה משוגע.
אבל אדוארד קלארק (Edward Clark), שותפו העסקי של אייזק סינגר (כן, ההוא ממכונות התפירה), לא היה טיפוס רגיל. הוא היה יזם חד, חולם גדול – ומישהו שהבין שיום אחד השטח הזה יהפוך לזהב נדל"ני. אז בשנת 1880, הוא שכר את האדריכל הנרי ג'נאו הארדנברג, שתכנן גם את מלון פלאזה המפואר, והטיל עליו משימה: לבנות את בניין הדירות הכי מפואר שנראה בניו יורק עד כה.
הבניין נבנה בין השנים 1880–1884, ונקרא "הדקוטה" משתי סיבות עיקריות:
המקום שבו נבנה – אזור שכוח אל, צפונית לעיר הפעילה – היה כל כך מנותק, עד שנראה לאנשים כאילו מדובר במערב הפרוע, ממש כמו מדינת דקוטה.
לפי חלק מהמקורות – קלארק עצמו התעניין באזורי הספר של אמריקה, ושאב השראה מהשם האקזוטי והרחוק.
אבל רחוק – הדקוטה לא נשארה לאורך זמן.
בניין אחד, עידן חדש
כשנחנך הבניין בשנת 1884, הוא היה שובר מוסכמות: במקום בית פרטי עם משרתים, גנים, ואורוות – משפחות יוקרתיות עברו לדירות גדולות ומפוארות עם שירותים מודרניים, מעליות, מים זורמים, ותקרה בגובה של ארבעה מטרים. היה בו אפילו חדר אוכל משותף עם שף פרטי לדיירים (וזה עוד לפני שהמציאו את המונח "שף פרטי").
הבניין עצמו נבנה בסגנון גותי-רנסנסי מרהיב, עם קשתות, מגדלים קטנים, פרזולים מתכתיים, מרפסות אבן ומעברים סודיים. התוצאה נראית יותר כמו טירה אירופאית מאשר בניין בניו יורק – וזה בדיוק מה שמשך את האליטה.
הדקוטה הפך במהירות לכתובת הכי יוקרתית בעיר. מבני אצולה אמריקאיים, סופרים, אנשי תעשייה, ואפילו בני משפחת רוקפלר – כולם רצו לגור כאן. וככל שחלפו השנים, כך גם נרקמו סביב הבניין סיפורים, שמועות ואגדות.
תהפוכות, משברים והישרדות נדירה
במהלך המאה ה־20, הדקוטה עמד בפני אתגרים רבים:
בתקופת השפל הגדול – הדירות הפכו יקרות מדי גם לעשירים, והבניין כמעט ופשט רגל
בשנות ה־40 וה־50 – הוא נחשב למעט מיושן והתקשו למלא אותו בדיירים
אבל תמיד, איכשהו, הוא נשאר עומד – נושם, יפה, ומרתק
בשנות ה־60, עם חזרת העניין באדריכלות היסטורית והבוהמה האמנותית של ניו יורק, הדקוטה זכה לתחייה מחודשת. האמנים והסלבריטאים התחילו לחזור – הפעם לא רק בגלל הפאר, אלא בגלל האופי. מקום שמרגיש כמו סיפור, לא כמו נדל"ן.
ואז, הגיע ג'ון לנון. אבל זה כבר סיפור לפרק הבא.
ג'ון לנון והדקוטה – על תהילה, אהבה וטרגדיה
בשנת 1973, ג'ון לנון ויוקו אונו עברו להתגורר בדירה בבניין הדקוטה – לא עוד דיירים עשירים עם טעם טוב, אלא אייקונים תרבותיים שהפכו את הדקוטה מבניין יוקרתי לסמל עולמי.
הבחירה בדקוטה לא הייתה מקרית: ג'ון, שכבר התרחק מהביטלס ומחפש חיים רגועים יותר, מצא בבניין הזה שילוב מושלם בין פרטיות, היסטוריה, אווירה וקרבה לפארק. הוא אהב את הארכיטקטורה, את הקסם של המקום, את התחושה שהוא חי במקום שיש בו נשמה – לא סתם כתובת.
מכל הדירות בבניין, הדירה של לנון ויוקו הייתה אחת הגדולות והמרשימות. הם רכשו מספר יחידות וחיברו ביניהן, והפכו את הדירה לבית משפחתי עם גינה פנימית, אולפן הקלטות ביתי, ואפילו חדר תה יפני. ג'ון הפך לדמות מוכרת בשכונה – מטייל בסנטרל פארק, מצייר, מקשיב למוזיקה, ולראשונה מאז ימי הביטלס – מתמסר לחלוטין לחיי משפחה.
אבל את מה שקרה ב־8 בדצמבר 1980 – העולם לא ישכח לעולם.
הטרגדיה שזעזעה את העולם
ערב חורפי. ג'ון ויוקו חוזרים מהקלטה באולפן. מול שער הכניסה של הדקוטה ממתין להם מארק דיוויד צ'פמן – מעריץ לשעבר, עם מבט ריק ויד על ההדק.
כשג'ון נכנס פנימה, צ'פמן שולף אקדח ויורה בו חמש פעמים. ג'ון קורס על מדרגות השיש מול השער האייקוני של הדקוטה. הוא מובהל לבית החולים, אך למרבה הזוועה – כבר מאוחר מדי.
העולם קפא. ניו יורק בכתה. והבניין – הבניין קיבל שכבה חדשה של משמעות: הפך למעין אתר זיכרון חי, חומה שמאחוריה התגורר קולו של דור שלם – ונדם.
מאז, המדרגות שבפתח הפכו למוקד עלייה לרגל. מבקרים מניחים פרחים, מנגנים בגיטרה, שרים שירים של הביטלס, ומביטים בשער הכבד כאילו הוא בעצמו מדבר.
יותר ממוזיקאי, יותר מבניין
הקשר בין ג'ון לדקוטה הוא לא רק נדל"ני. הוא רגשי, תרבותי, היסטורי. הדקוטה היה ביתו של לנון בשנים האחרונות לחייו – המקום שבו מצא שלווה, אהבה, ויצירה. זהו מקום שבו גיבור של תקופה סיים את מסעו, אבל גם השאיר חותם שאי אפשר למחוק.
וזה בדיוק מה שהופך את הדקוטה להרבה יותר מבניין יפה: זהו אתר שמספר סיפור – אישי, אנושי, מוזיקלי, ואוניברסלי.
מה מסתתר מאחורי הקירות? – הצצה נדירה אל פנים הדקוטה
אם מבחוץ הדקוטה נראה כמו טירה מסתורית שנשלפה מסיפור גותי, מבפנים הוא אפילו יותר מסקרן. נכון, הציבור הרחב לא יכול להיכנס (השומרים בכניסה מקפידים מאוד על פרטיות הדיירים), אבל מידע שדלף במהלך השנים, לצד ראיונות עם דיירים וכתבות נדל"ן מצולמות, מאפשר לנו לקבל הצצה די נדירה לעולם הפנימי של אחד הבניינים הכי מסתוריים בעולם.
דירות כמו ארמונות – גובה תקרה, עץ מגולף ומעברים סודיים
הדירות בדקוטה אינן דירות סטנדרטיות. הן עצומות בגודלן – 250 עד 500 מ"ר , עם תקרות בגובה של ארבעה מטרים, רצפות פרקט עץ אלון מקורי מהמאה ה־19, קמינים (אמיתיים!), עבודות עץ מגולפות ביד, חלונות קשתיים ענקיים, דלתות כפולות עבות במיוחד, ולעיתים גם… פעמוני משרתים.
בכל דירה יש אלמנטים שונים – כי אין שתיים זהות. בעבר, למשל, היה חדר אוכל משותף לדיירים בקומת הקרקע, והיום הוא הפך לחדר כושר פרטי. היו גם חדרי כביסה קומתיים, מעליות נפרדות למשרתים, ואפילו שבילי שירות נסתר בין הקירות.
יוקרה שקשה להסביר
הדקוטה לא רק יקר – הוא נדיר. הרכישה כאן לא מבוססת רק על כסף, אלא גם ובעיקר על "מי אתה". הרוכשים הפוטנציאליים נדרשים לעבור ועדת קבלה קפדנית, שכוללת לא רק הצהרות הון, אלא גם בדיקות רקע, המלצות אישיות, ולעיתים אפילו ראיונות. שמועות טוענות כי מדונה, אנטוניו בנדרס ומריל סטריפ נדחו על ידי הוועדה.
כן, קראתם נכון – גם אם אתם מיליונרים, סלבס או זוכי אוסקר – לא בטוח שתרשו לגור כאן.
מי כן גר (או גר) כאן? רשימת כוכבים נוצצת
ג'ון לנון ויוקו אונו – הדיירים האיקוניים ביותר, ועדיין אחת היחידות כאן שייכת ליוקו
לורן בקול – השחקנית המפורסמת התגוררה כאן מעל 50 שנה
ג'ודי פוסטר – שחקנית שקטה עם חיבה לפרטיות, התקבלה לדירה במתחם
רוזמרי קלוני – זמרת הוליוודית והדודה של ג'ורג' קלוני
רוברט רמירז – רקדן בלט בעל שם עולמי
לאונרד כהן – משורר ומוזיקאי קנדי
ועוד רשימה ארוכה של עורכי דין, נדבנים, יזמים ואליטה ניו-יורקית מסוג אחר – דיסקרטיים, בעלי טעם, ומוקסמים מההיסטוריה של הבניין לא פחות מהנוף הנשקף ממנו.
מה לא תמצאו כאן?
לא בריכה
לא ספא
לא שירות חדרים
לא שומר על כל דלת דירה
אבל כן תמצאו אקוסטיקה מעולה, היסטוריה מפוארת, מיקוד דואר שמופיע בספרים – והילה שאין לשום בניין אחר בניו יורק.
הדקוטה על המסך, בתרבות – ובאגדות אורבניות
יש בניינים שזוכים לתשומת לב רק בגלל גובהם. אחרים בזכות הדיירים שגרו בהם. אבל הדקוטה (The Dakota) הצליח להפוך לאייקון תרבותי של ממש – שילוב נדיר בין נוכחות ויזואלית עוצמתית, היסטוריה אמיתית, ואווירה שקורצת לבמאים, סופרים… וגם לרוח הרפאים התורנית.
הקולנוע התאהב בו ראשון – Rosemary’s Baby
הסרט הראשון (והעדיין הכי מפורסם) שצולם בדקוטה הוא "תינוקה של רוזמרי" (Rosemary’s Baby) – מותחן פסיכולוגי מצמרר משנת 1968 שביים רומן פולנסקי. הסרט מספר על זוג צעיר שעובר לדירה בבניין עתיק בניו יורק, ובמהרה מתחילים להתרחש דברים משונים – בין שכנים חטטניים לרמיזות שטניות.
הבניין שמופיע בסרט, שמכונה "The Bramford", הוא בעצם הדקוטה. כל הצילומים החיצוניים התקיימו מול השער, והאווירה המסתורית של הבניין – הצללים, הגרגולים, האדריכלות – הפכו אותו לדמות בפני עצמה בסיפור. מאז, עבור רבים, הדקוטה הפך לא רק לבניין – אלא לסמל של משהו גדול יותר, אפל יותר.
לא רק סרטים – גם מוזיקה, ספרות ואמנות
ג'ון לנון צולם עשרות פעמים בחזית הדקוטה, כולל התמונה המפורסמת שבה הוא חותם לצ'פמן דקות לפני הרצח
האלבום Double Fantasy שהוציא עם יוקו אונו הוקלט בעת שגר בדקוטה
הספר “Time and Again” של ג'ק פיני, קלאסיקת מדע בדיוני אמריקאית, כולל סצנות רבות שמתרחשות בבניין
תערוכות צילום רבות משתמשות בדקוטה כרקע עוצמתי לדיוקנאות ניו יורקיים
אגדות אורבניות ורוחות רפאים
כן, כמו כל מבנה ניו־יורקי עם ותק של 140 שנה, גם הדקוטה עטוף בשכבה של שמועות:
🕯️ דיירים טוענים שראו דמויות חיוורות משוטטות במסדרונות
🕯️ אגדות מדברות על ילד קטן עם כדור, שמופיע ונעלם בקומות העליונות
🕯️ אפילו יוקו אונו עצמה סיפרה בראיון על חוויה מיסטית עם "רוחו של ג'ון" שהופיעה לה בבית
אמנם אף אחת מהטענות האלה לא אומתה – אבל כשמסתכלים על הבניין בלילה, לא צריך יותר מדי דמיון כדי להבין מאיפה הן באו.
סמל ניו יורקי שהוא גם תפאורה, גם אגדה, גם מציאות
הדקוטה מופיע בלמעלה מ־30 סרטים, סדרות וספרים – מסצנות רומנטיות ועד מותחנים על-טבעיים. הוא הפך לתפאורה שמגלמת את ניו יורק של פעם, זו עם המסתורין, הסודות, הקסם והטרגדיה.
הוא לא סתם בניין. הוא מין שחקן משנה שמסוגל לגנוב את ההצגה.
שדות התות (Strawberry Fields) – גן הזיכרון הכי שקט בניו יורק
רוב האנדרטאות בניו יורק מלאות שלטים, פסלים, דגלים ותיירים. אבל שדות התות (Strawberry Fields) לא דומה לשום דבר אחר בעיר הזו – דווקא כי הוא בוחר לומר הרבה דרך שתיקה.
הפינה הזו של סנטרל פארק, שנמצאת ממש מול בניין הדקוטה, היא אתר ההנצחה הרשמי של ג'ון לנון, אבל היא מרגישה יותר כמו גן פילוסופי. מקום להירגע בו, לחשוב, להיזכר – ולשיר בלב.
למה קוראים לזה כך?
השם "שדות התות" נלקח מהשיר "Strawberry Fields Forever" של הביטלס – שיר שכתב לנון בהשראת בית יתומים ששכן ליד בית ילדותו בליברפול. השיר עוסק בזיכרונות, ילדות, דמיון ובריחה מהמציאות – בדיוק מה שמציעה הפינה הזו בלב הפארק.
יוקו אונו ביקשה מהעירייה ליצור כאן "גן של שלום", כזה שישקף את רוחו של ג’ון: פשטות, אהבה, הרמוניה. לא פסל, לא מבנה. רק טבע, מוזיקה שקטה ונקודת זיכרון אישית־קולקטיבית.
מה תמצאו כאן?
פסיפס עגול ומפורסם עם המילה Imagine במרכז – הפך לסמל עולמי
עצים שנשתלו בתרומות מכל העולם- ביניהם איטליה, ספרד וגם ישראל
ספסלים, שבילים ורוגע נדיר – רגע לפני או אחרי הרעש של העיר
נגני רחוב, לפעמים עם גיטרה אקוסטית וצלילים של הביטלס
הנצחה שקטה – בלי שלטים, בלי רעש. רק אווירה.
לא רק למעריצים של הביטלס
שדות התות הוא לא רק אתר למעריצים. זהו מקום שמומלץ לכל אחד שמטייל בסנטרל פארק ורוצה לעצור רגע, לנשום, ולתת לזמן להיעצר.
ילדים משחקים בשבילים, מבוגרים קוראים ספרים על הספסל, ותיירים מכל העולם עומדים מול המילה "Imagine" וחולמים לרגע.
שאלות ותשובות על הדקוטה (The Dakota)
🔸 לא. הדקוטה הוא בניין מגורים פרטי וסגור לציבור. אין סיורים פנימיים, אין ביקור בלובי – הביקור הוא רק מבחוץ.
🔸 בדרך כלל 15–30 דקות מספיקות לצפייה, צילום והתרשמות מהמבנה. אם משלבים עם שדות התות ממול – אפשר להקדיש 45–60 דקות לביקור מלא ומרגש.
🔸 הפינה הדרום-מערבית של רחוב 72 ושדרת סנטרל פארק מערב – נקודת תצפית מעולה לשער הראשי.
🔸 רוצים צילום רחב של כל החזית? עברו למדרכה ממול, ליד סנטרל פארק.
🔸 כן. קיימים סיורים מודרכים באפר ווסט סייד, בסנטרל פארק ובאתרי הביטלס בניו יורק, שחולפים ליד הדקוטה ומספרים את סיפורו.
טיפ: צרפנו לכם כאן סיורים עם מדריכים שמכירים את ההיסטוריה התרבותית של העיר – הם יוסיפו רובד מרתק.
🔸 אם אתם חובבי מוזיקה, היסטוריה, אדריכלות או פשוט מחפשים את הרגעים היותר שקטים ומרגשים של ניו יורק – חד משמעית כן.
🔸 בהחלט! ממש ממול נמצא שדות התות, ובמרחק הליכה תמצאו את מוזיאון ההיסטוריה של הטבע (American Museum of Natural History), חנות הספרים המיתולוגית Shakespeare & Co, בתי קפה קטנים, וכמובן – סנטרל פארק.
🎧 חובבי מוזיקה ובמיוחד מעריצי הביטלס וג'ון לנון
אם הצלילים של Imagine או Across the Universe עושים לכם צמרמורת – זה המקום שלכם. לעמוד במקום שבו ג'ון חי, יצר, ונפרד מהעולם – זו חוויה עוצמתית, שקטה, אך עמוקה.
📸 צלמים וחובבי אדריכלות
הבניין הזה הוא פנינה גותית־רנסנסית בלב מנהטן. כל זווית שלו מספרת סיפור: המרפסות, קשתות האבן, הגרגולים, השער המפוסל. צילום טוב בדקוטה? לגמרי רגע אינסטגרם עם עומק.
📖 חובבי היסטוריה ותרבות ניו יורקית
הדקוטה הוא יותר ממבנה – הוא מסמך חי של ניו יורק במאה ה־19 וה־20. כאן התגוררו חלק מהדמויות הכי צבעוניות בתולדות העיר, והבניין עבר תהפוכות נדל"ניות, חברתיות ותרבותיות שהופכות אותו למוזיאון פתוח – בלי צורך בכרטיס.
🧘♀️ מי שמחפש רגע של שקט ומחשבה בלב העיר
שילוב של ביקור בדקוטה עם שדות התות מציע רגע אינטימי של השתהות והרהור. אין כאן אטרקציה רועשת או מסכים מנצנצים – רק מקום שמזמין אותך לחשוב, להרגיש, ולזכור.
למי פחות מתאים?
👨👩👧👦 משפחות עם ילדים קטנים שמחפשות אקשן
אין מה "לעשות" פה מבחינת ילדים – הביקור בדקוטה הוא חוויה שקטה, אין כניסה פנימה, ולא תמצאו גן שעשועים או גלידה בהישג יד.
⏰ מטיילים בלחץ זמן שמחפשים רק את האייקונים הגדולים
אם יש לכם רק יום בעיר ואתם מדלגים ממגדל האמפייר למוזיאון המטרופוליטן – זה כנראה לא בראש סדר העדיפויות.
🛍️ מי שמחפש שופינג, אוכל או בילוי מסחרי באזור
הדקוטה ממוקם בשכונה שקטה ומיושבת – לא אזור קניונים, שווקים או אטרקציות קולינריות. זהו ביקור של אווירה, לא של שופינג.
מיקום ודרכי הגעה לדקוטה (The Dakota)
📍 כתובת מדויקת:
רחוב 72 מערב, פינת שדרת סנטרל פארק מערב (Central Park West), שכונת האפר ווסט סייד (Upper West Side), מנהטן, ניו יורק.
🚩 נקודת ציון עיקרית:
הבניין שוכן ממש מול הכניסה המערבית של סנטרל פארק – שער רחוב 72 – ובמרחק דקה הליכה משדות התות (Strawberry Fields).
איך מגיעים לדקוטה?
🚇 ברכבת התחתית (סאבווי)
קווים B ו־C: רדו בתחנת 72nd Street שבשדרת סנטרל פארק מערב – היציאה היא ממש מול הדקוטה!
קווים 1, 2 ו־3: רדו בתחנת 72nd Street שברחוב ברודווי, ואז לכו מזרחה כ־5 דקות ברגל עד לשדרה.
🧭 טיפ: בחרו ביציאה הדרומית בתחנה – אתם תראו את הדקוטה כבר מהפינה.
🚌 באוטובוס
קו M72 עובר ברחוב 72 וחוצה את העיר ממזרח למערב – התחנה הקרובה ביותר היא ממש מול הבניין.
קו M10 נוסע לאורך שדרת סנטרל פארק מערב – התחנה הסמוכה ביותר נמצאת בצמוד לדקוטה.
🚶♀️ ברגל
אם אתם כבר מטיילים בסנטרל פארק – כל מה שצריך זה לצאת מהשער המערבי של רחוב 72. ברגע שתדרכו על המדרכה – הדקוטה יופיע מולכם בכל הדרו.
🚖 במונית או רכבי שיתוף (Uber / Lyft)
פשוט הזינו "The Dakota NYC" או "1 West 72nd Street" – רוב הנהגים יכירו את הכתובת גם בשם בלבד.
הורדה הכי נוחה היא בפינת 72nd Street ו־Central Park West.
חניה 🚫
אם חשבתם להגיע עם רכב – כדאי לדעת שאין חניה זמינה בסביבה הקרובה, למעט חניונים בתשלום בכמה בלוקים דרומה או מערבה. לא מומלץ.
אז נכון, לא תיכנסו ללובי, לא תעלו במעלית עם יוקו אונו, ולא תראו את הפנטהאוז המסתורי מבפנים (אלא אם אתם במקרה מיליארדרים עם המלצות כתובות בכתב יד ממלך אנגליה).
אבל תעמדו מול הדקוטה – ותבינו לבד.
המבנה הזה, עם המבט הנוקשה והנשמה הרכה, הוא כמו תיבה סגורה מלאה סיפורים. סיפורים על ניו יורק של פעם, סיפור של אדריכלות שכבר לא בונים כמותה, וסיפורו של ג'ון לנון – שנשאר כאן לנצח, גם אם רק ברוח.
ואם יש משהו שראוי לעשות מול הדקוטה, זה לעצור לרגע, לקחת נשימה, ולהפעיל שיר של הביטלס. תנו לדמיון שלכם להיכנס איפה שהרגליים לא יכולות.
