יש מחזות זמר שמנסים להרשים. יש כאלה שמרגשים. ויש את המחזה עליו אנו הולכים לדבר היום – יצירה תיאטרלית נדירה שלא רק מספרת סיפור, אלא מפעילה את הדמיון, מעוררת את החושים, ומעבירה את הקהל מסע בלתי צפוי בין אמת לשקר, בין קומדיה לטרגדיה, ובין היסטוריה דוקומנטרית לסאטירה עוקצנית.
המופע הזה לא דומה לשום דבר אחר שתפגשו בברודווי. חמישה שחקנים בלבד על הבמה, אפס תפאורה גרנדיוזית, ותחושת הפתעה שמתחזקת מסצנה לסצנה. הם מגלמים עשרות דמויות- שרים, רוקדים, צוחקים – ומשחזרים את אחד ממבצעי הריגול הכי מוזרים בתולדות מלחמת העולם השנייה. לא דרך דרמה כבדה, אלא דרך הומור מושחז, מוזיקה חדשנית וטקסטים חכמים ואינטיליגנטים כל כך שמטילים אור רענן על אחד הפרקים הכי מסקרנים ואפלים בהיסטוריה.
זו לא עוד הפקה נוצצת שנולדה במנהטן – אלא פנינה שנולדה בבמות הקטנות של לונדון, כבשה את הווסט אנד, וכעת עושה את דרכה בריצה בטוחה אל לב הקהל האמריקאי והעולמי. המחזה Operation Mincemeat מוכיח שכשיש סיפור טוב באמת, מספיקת רק במה, כמה כישרונות ענקיים וקהל שמוכן להתמסר – כדי ליצור קסם בלתי נשכח.
המופע הזה בשורה התחתונה
מחזמר מבריק, מצחיק וחד שנולד על בימת פרינג' קטנה בלונדון, כבש את הווסט אנד בסערה – וכעת עושה את דרכו ללב ברודווי בניו יורק. זהו שילוב נדיר של היסטוריה אמיתית עם קומדיה פרועה, מוזיקה מקורית מהפנטת וביצועים תיאטרליים יוצאי דופן, שמצליחים להפוך מבצע ריגול נשכח מסוף מלחמת העולם השנייה לחוויה תיאטרונית מודרנית, מרעננת ובלתי נשכחת.
מאחורי המופע עומדת קבוצת היוצרים הבריטית SpitLip, שכתבה, הלחינה ומבצעת את היצירה בעצמה. חמישה שחקנים בלבד מגלמים עשרות דמויות, בעזרת משחק פיזי קומי, תזמון קולי מדויק ומעברים ויזואליים מבריקים – בלי תפאורה כבדה או אפקטים מיוחדים. הסיפור נע בין דרמה היסטורית לרגעים של סאטירה בריטית עוקצנית, שירים שמתחלפים מסגנון לסגנון, וטקסטים שלא לוקחים שבויים.
זו לא עוד הפקה נוצצת בסגנון ברודווי הישן, אלא מחזמר אינטיליגנטי, מקורי ומפתיע שמתאים במיוחד למי שמחפש חוויה אחרת – שונה, מהירה, עמוקה ושנונה.
עלילת המופע
עלילת המחזמר Operation Mincemeat היא בדיוק מסוג הדברים שהייתם חושבים שנכתבו בידי תסריטאי עם דמיון פרוע במיוחד – אבל ככל הנראה המציאות עצמה התעלתה הפעם על כל תסריט הוליוודי.
אנחנו נמצאים בלונדון של שנות ה־40. גרמניה הנאצית שולטת ברוב אירופה, ובעלות הברית מחפשות דרך לפרוץ את ההגנה הגרמנית ולהתחיל לשחרר את היבשת. כאן נכנסים לתמונה כמה פקידים בריטים אפורים למראה, אנשי מודיעין עם חולצות מכופתרות, עניבות עקומות ורעיונות מופרכים במיוחד. הפתרון שהם מציעים? לשלוח גופה צפה לחופי ספרד, מחופשת לקצין בריטי חשוב, עם מסמכים מזויפים שיגרמו לנאצים לחשוב שבעלות הברית מתכננות לפלוש ליוון – בזמן שהתוכנית האמיתית היא לפלוש לסיציליה. גאוני, לא?
מהרגע הזה מתחיל כדור שלג תיאטרלי מטורף: צוות מודיעין שממציא זהות מפורטת לגופה, כולל תחביבים, אהבת חייו המדומיינת, ואפילו קבלות על כרטיסי תיאטרון שהוא "קנה". הם מנסים לבחור את סוג הגבינה שהוא אהב, איזה סוג גרביים הוא לבש, ואיזה בושם הייתה לובשת ארוסתו הבדויה. כל פרט, מגוחך ככל שיהיה, עלול לקבוע את הצלחת המבצע או כישלונו.
ולא תאמינו – כל זה מועבר על הבמה בעזרת חמישה שחקנים בלבד, שמדלגים בין עשרות דמויות, מקצינים בריטים עם מבטא פלצני במיוחד, דרך מרגלים נאצים פרנואידים, ועד פקידות משרד הביטחון שלא מבינות למה הן נגררות לתוך כל הטירוף הזה. כל דמות מגיעה עם שיר, סגנון, גינונים ובמקרים מסוימים – שפם מודבק.
המחזמר שופע בדיחות פנימיות על בירוקרטיה בריטית, קריצות לפרטים היסטוריים אמיתיים, וטוויסטים מפתיעים שמביאים את הקהל לפרצי צחוק רמים ואז – ברגע לא צפוי – גם להתרגשות אמיתית. כי מתחת לכל ההומור, יש כאן סיפור אנושי על יצירתיות, הקרבה, ותחושת שליחות בתוך עולם שמאבד שליטה.
התוצאה? מסע סוחף, קורע מצחוק, חכם להפליא – ובעיקר בלתי נשכח.
הרקע ההיסטורי למחזמר הזה
בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עמדו בעלות הברית בפני אתגר עצום: כיצד להכות את גרמניה הנאצית באירופה הכבושה – מבלי לסכן עשרות אלפי חיילים בפלישה ישירה וגלויה? התשובה, באופן כמעט בלתי נתפס, הגיעה בדמותו של גבר מת. לא חייל, לא מרגל, לא גיבור – אלא חסר בית שנפטר בלונדון, וגופתו נבחרה להפוך לכלי נשק מודיעיני מתוחכם מאין כמוהו.
המבצע הסודי נקרא מבצע מינסמיט (Operation Mincemeat), והוא נחשב עד היום לאחת מתרמיות הריגול המתוחכמות ביותר בתולדות הלחימה המודרנית. מטרת המבצע הייתה להונות את המודיעין הגרמני ולגרום לו להאמין שבעלות הברית מתכננות לפלוש ליוון ולא לסיציליה, וכך להסיט את כוחות האויב מהחזית האמיתית.
המודיעין הבריטי, בעבודת צוות חשאית ומורכבת, יצר זהות פיקטיבית לקצין בשם ויליאם מרטין – דמות שלא התקיימה מעולם. הם הלבישו את הגופה במדים, ציידו אותה במסמכים סודיים מזויפים, מכתבי אהבה, קבלות, תמונות אישיות ואפילו מפתחות. הגופה הושטה מהים אל חופי ספרד, מתוך תקווה שהמסמכים יגיעו לידי הגרמנים.
במהלך שנראה כמעט חסר סיכוי – התרמית הצליחה. הגרמנים האמינו שהמידע אמיתי, והסיטו את כוחותיהם ליוון. כך הצליחו בעלות הברית לפלוש לסיציליה כמעט ללא התנגדות, במה שנחשב לאחד המהלכים ששינו את מהלך המלחמה.
הסיפור נשמע כמו סרט ריגול משובח – וכך באמת הפך לאינספור ספרים, תיעודים, ואפילו סרטים. אך רק כעת, לראשונה, הוא מוצג על הבמה כמחזה מוזיקלי – שבמקום להתמקד רק בדרמה ההיסטורית, בוחר דווקא בזווית אנושית, שנונה ולעיתים גם מצחיקה, שחושפת את האבסורד, ההברקות והלבטים שעמדו מאחורי ההחלטות הכי מופרכות – שהצליחו.
וזה בדיוק מה שהופך את הרקע של Operation Mincemeat לבמה המושלמת למחזמר: כי כשמציאות כל כך מטורפת פוגשת יצירתיות בלי גבולות – התוצאה גדולה אפילו יותר מהאגדה.
הדמויות שתפגשו לאורך המופע
אחת מהחוויות הייחודיות ביותר במחזמר Operation Mincemeat היא המפגש עם שפע הדמויות המפתיעות, המשעשעות והבלתי נשכחות שבו – כולן מגולמות על ידי חמישה שחקנים בלבד. כל אחד מהם קופץ מדמות לדמות בקצב מסחרר, מחליף מבטאים, סגנונות לבוש, מגדרים וטמפרמנטים – ויוצר אשליה מרהיבה של קאסט ענק על הבמה.
הדמויות הראשיות הן אנשי המודיעין הבריטי – חבורה לא שגרתית של בירוקרטים חנונים, בעלי תושייה, דמיון מופרז ותשוקה עזה "לשחק בריגול". בראשם עומדים:
צ'רלס צ'ולמונדלי (Charles Cholmondeley)
פקיד חסר כריזמה אך מלא התלהבות, שחלומו הגדול הוא להיות מרגל אמיתי. גאון של תכנונים, קצת מגושם חברתית, והרבה פעמים מוצא את עצמו מתאהב ברעיון יותר מאשר בביצוע.
יואן מונטגיו (Ewen Montagu)
איש מודיעין כריזמטי, מתוחכם, קצת פלייבוי, שמצליח לשכנע את הממסד הבריטי לצאת למבצע הכי לא סביר שדמיינו. הדמות שלו משופעת בקסם אישי, חוש הומור סרקסטי ומגע של דרמה.
האטי (Hester Leggett) ו־ג'ין (Jean Leslie)
שתי נשים שמועסקות במחלקת המסמכים ונכנסות לעובי הקורה כשהמבצע מתגלגל לידיהן. האטי היא המבוגרת, החריפה והצינית, ואילו ג'ין הצעירה היא זו שמצטלמת לתמונה של "אהובת הקצין המדומה" – אך גם מביאה איתה קול רגשי ואנושי שמאזן את כל הטירוף.
האויב – גרמנים, מרגלים, פקידים נאצים
כל הדמויות מהצד השני של המתרס מגולמות גם הן על ידי אותם שחקנים, בגילום מוקצן, מוגזם ולעיתים קורע מצחוק – כולל גנרלים נאצים פרנואידים, אנשי מודיעין גרמניים טיפוסיים, ומפענחים ספרדים שלא מבינים איך הגופה הזו הגיעה אליהם בכלל.
הדמות הראשית שלא מדברת – "ויליאם מרטין"
הקצין הבדוי שכל העלילה נבנית סביבו. למרות שהוא לא מדבר, לא שר ולא רוקד – הוא נוכח לאורך כל המופע כגופה שמלווה את העלילה. מין נוכחות אילמת שמזכירה לקהל שכל הסיפור הזה, המבריק והמגוחך כאחד, נשען על אדם אמיתי – שמת.
הקסם האמיתי טמון בכך שאין כאן ניסיון לריאליזם: כל שחקן משתמש בגוף, בקול ובמינימום אביזרים כדי לגלם את הדמויות – בצורה מודעת, מופרזת לעיתים, אך מדויקת להפליא. הקהל לא רק עוקב אחרי העלילה – הוא מתמוגג מהיכולת של השחקנים לנווט בין הדמויות וליצור רגעים קומיים, דרמטיים ומפתיעים – בלי לאבד לרגע את הסיפור המרכזי.
זו חגיגה של תיאטרון חי, שמזכירה לנו כמה דמיון, תזמון מדויק ונוכחות בימתית יכולים לייצר עולמות שלמים – גם בלי עשרות שחקנים על הבמה.
המוזיקה
הפסקול של Operation Mincemeat הוא אחת ההפתעות הגדולות של המופע – כזה שלא רק מלווה את העלילה, אלא ממש מניע אותה קדימה ומעניק לכל רגע גוון רגשי מדויק: מצחיק, נוגע, סאטירי או דרמטי. המוזיקה נעה בין פופ קליט, שירי מחזמר קלאסיים, בלדות מרגשות, רוק תיאטרלי בועט, ולפעמים אפילו קטעי ראפ ואלקטרו מפתיעים.
כל שיר נכתב בקפידה כדי לשרת את הדמות והרגע שבו הוא מושר – למשל, שיר שמתאר את ההתאהבות של צ'ולמונדלי ברעיון הריגול נשמע כמו שיר אהבה קלאסי, רק שהוא שר אותו… לגופה.
האטי, המזכירה הקשוחה, מקבלת שיר בסגנון שיר נשמה מלא עוצמה, וג'ין – המזכירה הצעירה – מתמודדת עם שיר פופ שובב שמדבר על איך זה להיות רק "הפנים היפות" של מבצע סודי.
המלחינים והמבצעים (שהם גם השחקנים עצמם) יצרו פסקול עשיר ומקורי שלא נשמע כמו שום דבר אחר בברודווי – ובו זמנית מצליח להרגיש מוכר, מהנה ואפילו ממכר. זה מסוג המופעים שגורמים לקהל לצאת ולחפש את הפסקול באוזניות עוד לפני שהגיע הביתה.
התפאורה
אם ציפיתם לראות תפאורה גרנדיוזית עם טנקים, ספינות ומפות ענק – תשכחו מזה. ההפקה של Operation Mincemeat בחרה בגישה מינימליסטית ומודעת לעצמה, שמדגישה את הכוח של הדמיון ולא של האפקטים. הבמה כמעט ריקה, עם מספר מועט של רהיטים, כמה קופסאות, שולחנות וארונות תיוק – וזה כל מה שצריך כדי להקים לתחייה עשרות לוקיישנים: ממשרדי הביון של לונדון, דרך חדרי חקירות גרמניים, ועד חופי ספרד הסלעיים.
השחקנים עצמם מזיזים את התפאורה תוך כדי תנועה, מה שמוסיף לקצב הקומי של המופע. לפעמים שינוי של כובע, תיקייה או מבטא מספיק כדי להעביר את הקהל לחלל אחר – וזה חלק מהקסם. התאורה המדויקת משלימה את התחושה, ויוצרת אשליה של עולם רחב ועשיר, מבלי באמת לבנות אותו.
דווקא הפשטות הזו – הנקייה, החכמה והמודעת – מאפשרת לקהל להיות שותף פעיל בחוויה, לדמיין, להשלים פרטים ולצלול עמוק יותר לתוך העלילה. זו חגיגה תיאטרונית טהורה, שמזכירה עד כמה פחות – הוא לפעמים הרבה יותר.
למי המופע מומלץ? למי פחות?
הקסם של Operation Mincemeat טמון בכך שהוא מצליח לדבר לקהלים מגוונים – כל אחד מוצא בו משהו אחר לאהוב.
☑️ חובבי היסטוריה – במיוחד כאלה שמתעניינים במלחמת העולם השנייה, ייהנו לראות איך סיפור אמיתי מקבל חיים חדשים על הבמה, בצורה מדויקת אך יצירתית ומלאת הומור.
☑️ אוהבי תיאטרון בריטי – מי שנהנה מהומור יבש, משחקי מילים מבריקים וקריצות אינטלקטואליות, ימצא כאן אוצר של רגעים מהנים.
☑️ צופים שמחפשים משהו אחר – מי שכבר ראה את "המילטון", "וויקד", "סיקס" או "בוק אוף מורמון", ומחפש חוויה רעננה, חכמה ובלתי צפויה – ימצא כאן בדיוק את זה.
☑️ מעריצי תיאטרון מינימליסטי – אם אתם אוהבים מופעים שבהם השחקנים והסיפור הם במרכז, בלי פירוטכניקה, תפאורות ענק או תחכום טכנולוגי – זה מופע בשבילכם.
☑️ קהל שמעריך מוזיקה מקורית – הביצועים הקוליים, המעברים הקצביים בין הדמויות, והיכולת של השחקנים לעבור בין מצבים רגשיים במהירות – הופכים את זה לחוויה מלאת חיים.
למי פחות?
❌ חובבי מחזות זמר קלאסיים ומלודיים במיוחד – אם אתם מחפשים בלדות גדולות, תזמורת מלאה, סצנות רומנטיות ומוזיקה בסגנון מסורתי – זה לא הסגנון של המופע.
❌ קהל שמעדיף תיאטרון ישיר ופשוט להבנה – הטקסטים שנונים, השפה עשירה, והעלילה כוללת קפיצות בזמן והומור מטא-תיאטרלי. זה דורש קצת ריכוז, ולא כולם מתחברים לסגנון הזה.
❌ צעירים או ילדים קטנים – למרות שהתוכן לא בוטה, המורכבות ההיסטורית, ההומור הבריטי והמבנה הקצבי מהירים מדי לקהל צעיר מאוד. המופע מתאים בעיקר לגילאי 12 ומעלה – ובעיקר לבוגרים שיכולים להעריך את הרבדים השונים שבו.
בשורה התחתונה: זה מחזמר חכם, ייחודי, נועז ושונה – לא לכולם, אבל למי שכן? זו יכולה להיות אחת מחוויות התיאטרון הכי מפתיעות ובלתי נשכחות שיחווה בברודווי.
צפו עכשיו בטריילר של המופע
התיאטרון שבו עולה המחזמר
המופע Operation Mincemeat מוצג ב־John Golden Theatre (ג'ון גולדן ת׳יאטר) – אחד התיאטראות הוותיקים, הקלאסיים והאינטימיים ביותר בברודווי, שממוקם בלב אזור התיאטראות של מנהטן, ממש ליד טיימס סקוור.
האולם, שנפתח בשנת 1927 ונושא את שמו של המפיק ג'ון גולדן, מכיל כ־800 מקומות ישיבה בלבד, מה שמעניק תחושה אינטימית ולא מנוכרת – אידיאלי למופע כמו Operation Mincemeat, שמבוסס על משחק חי, קרבה בין שחקנים לקהל, ואנרגיה קומית שנשענת על קשר ישיר עם הצופים.
האקוסטיקה מצוינת, והבמה הקומפקטית מאפשרת לראות היטב את כל הפרטים – גם מהשורות האחרונות. שורות 5–10 במרכז נחשבות לטובות במיוחד, אבל גם ביציעים הצדדיים אפשר ליהנות בזכות התאורה המדויקת והבימוי המתוחכם שמנצל היטב את החלל המצומצם.
הכניסה לתיאטרון פשוטה ונוחה, ויש לובי קטן עם עמדת מכירת מרצ’נדייז ייחודית שכוללת מוצרים מעוצבים בהשראת המופע – כולל פוסטרים, פסקול רשמי, סיכות דש בעיצוב רטרו, ומהדורה מוקטנת של "המסמכים הסודיים" של הקצין ויליאם מרטין.
כדאי להגיע כחצי שעה לפני תחילת ההצגה – גם כדי לא לפספס רמזים קומיים שמתחילים עוד לפני שהמסך עולה, וגם כדי ליהנות מאווירת הציפייה המיוחדת של אחד מהתיאטראות היפים והנוסטלגיים ביותר בברודווי.
מיקום ודרכי הגעה לתיאטרון
המופע Operation Mincemeat מוצג בתיאטרון John Golden Theatre (ג'ון גולדן ת׳יאטר) – אולם אינטימי, היסטורי וקסום הממוקם ממש בלב אזור התיאטראות של ברודווי.
בכתובת: 252 W 45th St, New York, NY 10036. בין השדרה השביעית לשדרה השמינית, ובמרחק הליכה קצר מכיכר טיימס (Times Square).
הגישה לתיאטרון נוחה במיוחד, עם מגוון אפשרויות הגעה מכל רחבי העיר:
🔹 רכבת תחתית (Subway):
קווים A, C, E – תחנת 42nd Street – Port Authority Bus Terminal נמצאת כ־5 דקות הליכה מהתיאטרון.
קווים 1, 2, 3, 7, N, Q, R, W, S – תחנת Times Square – 42nd Street במרחק קצר, בלב האקשן של ברודווי.
🔹 אוטובוסים:
קווים M7, M20, M104 עוצרים בסמוך לרחוב 45 מערב ולשדרות הסמוכות.
🔹 רכב פרטי:
ישנם מספר חניונים מוסדרים בקרבת מקום – ביניהם:
Champion Parking ברחוב 45 מערב
Quik Park Garage ברחוב 46 מערב
חשוב לקחת בחשבון את עומסי התנועה באזור, במיוחד בשעות הערב והסופ"ש, ולהגיע עם מקדם זמן.
🔹 מוניות ושירותי נסיעה שיתופית:
נסיעה עם Uber, Lyft או מונית צהובה יכולה להיות פתרון נוח, במיוחד אם אתם מגיעים מרובע אחר או מניו ג’רזי.
מומלץ להגיע לאזור לפחות 30 דקות לפני תחילת המופע, כדי להספיק לעבור את הבדיקות הביטחוניות, לבקר בלובי ולתפוס את מקומכם בנחת.
לאחר ההצגה, האזור שוקק חיים עם שלל מסעדות, ברים ובתי קפה – כך שתוכלו להמשיך את הערב באווירה חגיגית ממש בלב ניו יורק.
מה ישראלים שצפו במופע אומרים עליו?
כל מה שחשוב לדעת לפני רכישת כרטיסים
לפני שאתם ממהרים לרכוש כרטיסים ל־Operation Mincemeat, כדאי להכיר כמה פרטים חשובים שיעזרו לכם לתכנן את החוויה בצורה חכמה – ולמקסם את ההנאה מהמופע.
🔸 משך ההצגה:
המופע נמשך כשעתיים וחצי, כולל הפסקה אחת. הזמן עובר במהירות בזכות הקצב המסחרר, אך כדאי לתכנן מראש – במיוחד אם אתם מתכננים ארוחת ערב לפני או אחרי.
🔸 שפת ההצגה:
המופע באנגלית, עם מבטא בריטי מובהק וסלנג היסטורי. רמת השפה גבוהה יחסית, עם משחקי מילים, ביטויים תקופתיים והומור מתוחכם – אבל אל תתנו לזה להרתיע אתכם: גם בלי להבין כל מילה, הביצועים הקוליים, השירים והמשחק הפיזי מעבירים את המסר בצורה ברורה ומהנה.
🔸 בחירת מקומות ישיבה:
הבמה קטנה והאולם אינטימי, כך שכמעט כל מושב מספק חוויית צפייה טובה.
שורות 5–10 במרכז הן אידיאליות למי שרוצה לראות היטב את הבעות הפנים, מחוות הגוף והמעברים הקומיים.
שורות אחוריות מספקות פרספקטיבה כללית מעולה – מצוינות למי שאוהב לראות את הקומפוזיציה המלאה של הסצנות.
שורות קדמיות מאוד (1–3) פחות מומלצות, כי הן קרובות מדי לבמה והזווית עלולה להיות חדה.
🔸 ימים ושעות:
המופע מוצג בדרך כלל עם 6–8 הופעות שבועיות, כולל הצגות ערב באמצע השבוע והצגות צהריים (Matinee) בימי רביעי ושבת.
הצגות הצהריים מתאימות למי שרוצה לשלב בילוי יומי בעיר או להגיע עם ילדים גדולים ונוער.
🔸 מגבלת גיל:
המופע מומלץ לגילאי 12 ומעלה. אמנם אין תכנים בוטים, אך ההומור, השפה והנושאים ההיסטוריים מתאימים יותר לקהל בוגר או לבני נוער סקרנים.
🔸 לבוש מומלץ:
אין קוד לבוש רשמי, אבל כדאי להימנע מבגדים ספורטיביים מדי. ברודווי הוא מקום חגיגי – לבוש חכם, נוח ואלגנטי קל ישדרג את התחושה.
🔸 מדיניות איחורים:
אם תגיעו באיחור, סביר שתתבקשו להמתין עד לסצנה מתאימה לכניסה. ההתחלה של המופע עשויה לכלול רגעים חשובים – אל תאחרו!
🔸 מרצ'נדייז ומתנות:
בלובי נמכרים מוצרים בעיצוב מקורי – פוסטרים, תקליטורים, סיכות, כובעים ופריטים בהשראת הדמות הבדויה "ויליאם מרטין". שווה לעבור שם לפני או אחרי ההצגה – יש פריטים ייחודיים שזמינים רק בתיאטרון.
הכנה נכונה לקראת הצפייה תעזור לכם להפוך את הביקור ב־Operation Mincemeat מחוויה מהנה – לחוויה בלתי נשכחת.
אז מה היה לנו כאן? גופה צפה שהופכת לקצין בכיר, מבצע ריגול שמנוהל על ידי חבורת פקידים עם דמיון מופרע, ומחזמר שבו חמישה שחקנים מחליפים יותר דמויות ממה שאתם מחליפים גרביים בשבוע חורפי בניו יורק.
Operation Mincemeat הוא לא עוד מופע בברודווי – זו חגיגה של מוח, הומור, מוזיקה ותחבולות בריטיות, שמצליחה באיזשהו קסם להפוך את אחד הפרקים הכי אפלים בהיסטוריה האנושית למופע שאתם לא תפסיקו לדבר עליו.
אם אתם מחפשים מחזמר עם נצנצים, שמלות מתנפנפות וסוף הוליוודי צפוי – זה לא המקום. אבל אם אתם רוצים לצחוק, להתרגש, להחכים, ולצאת מהאולם עם השאלה: איך לעזאזל לא ידעתי שזה קיים קודם? – אז ברוכים הבאים לצד המתוחכם של ברודווי.
ורק עצה אחרונה: כשאתם יוצאים מהתיאטרון, תבדקו טוב טוב את התיק. אי אפשר לדעת – אולי גם אתם תיקחו איתכם בטעות איזה מכתב סודי…
