ברוכים הבאים לעולם המופלא והמטורלל של Dead Outlaw, המופע הכי ביזארי, מצחיק, נוגע ללב וחד פעמי שיש כרגע בניו יורק – ואולי גם ביקום כולו. תחשבו על זה ככה: אם מופע "מלך האריות" הוא דיסני, מופע "וויקד" הוא פנטזיה, אז מופע Dead Outlaw הוא מערבון על סטרואידים עם גיטרה ומוסר השכל על המוות (וגם קצת על החיים).
זה סיפור על פורע חוק אמיתי – אחד שהמשיך להסתובב בין עיירות גם הרבה אחרי שנורה למוות, בלי להגיד מילה (כי, אתם יודעים… הוא היה מת). ואם אתם חושבים שברודוויי כבר ראתה הכל – חכו שתשמעו איך גופה אחת הפכה לאגדה אמריקאית שמקבלת עכשיו מופע מוזיקלי סופר מקורי, עם הומור שחור, קאנטרי חי, וסיפור שגורם גם לציניקנים הגדולים ביותר לשאול: "מה לעזאזל ראיתי הרגע – ואיך אני משיג עוד מזה?"
ככה זה כשברודוויי מחליטה להוריד את הז'קט, לנעול מגפי בוקרים, ולצאת לכבוש את הקאנטרי-סייד.
על מה בעצם מדובר?
Dead Outlaw הוא מופע מוזיקלי חדש, נועז ומסקרן שמביא לבמה את סיפורו הלא ייאמן של אלמר מק'קרדי (Elmer McCurdy) – פורע חוק כושל מתחילת המאה ה-20, שנהרג במהלך קרב יריות… אבל הסיפור רק מתחיל שם. אחרי מותו, גופתו נחנטה, הוצגה כ"אטרקציה" בתערוכות נודדות, עברה אינספור ידיים, שינתה זהויות – ואפילו הופיעה, בלי שבכלל ידעו, בפרק של סדרת טלוויזיה בשנות ה-70. כל זה עד שגילו שמה שחשבו שהוא בובה היה בכלל אדם אמיתי. כן, זה סיפור אמיתי. ובברודוויי החליטו שהגיע הזמן שגם אנחנו נזכה לשמוע אותו – דרך שילוב מקורי של מוזיקה חיה, מספרי סיפורים, והומור מהזן הכי אמריקאי שאפשר לדמיין.
המופע משלב בין בלדות קאנטרי רוק מקוריות שכתובות ומבוצעות בלייב, נראטיב קצבי, רגעים דרמטיים, טקסטים חדים ותחכום מפתיע – לא מחזמר מסורתי, אלא יצירה תיאטרלית עכשווית שחוצה ז'אנרים ומאתגרת את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על "תיאטרון ברודוויי".
דברים שמעניין לדעת על המופע הזה
🎭 מבוסס על סיפור אמיתי לחלוטין – שעדיין מרגיש בדיוני לגמרי
הגיבור של המופע – אלמר מק'קרדי – היה עבריין כל כך לא מוצלח, שבאחד השודים שלו הוא הצליח לפוצץ בטעות את הכספת ולהרוס את כל הכסף שהיה בפנים. הוא נהרג תוך זמן קצר, אבל אז התחיל המסע הבלתי נתפס של גופתו: מאולם קבורה באוקלהומה – לתערוכות קרקסים, מוזיאונים, פארקי שעשועים… במשך 66 שנה, גופה אחת חייתה חיים יותר צבעוניים ממה שזכה הבן-אדם כשהיה בחיים.
🎸 המוזיקה נכתבה על ידי יוצרים עטורי פרסים
הפסקול של המופע הוא פרי יצירתו של דניאל מקיי אדמס (Daniel MacIvor Adams) עם טקסטים מקוריים חדים, מוזיקה קאנטרית נוגעת, ולעיתים גם ממש קורעת מצחוק – מה שיוצר חוויית תיאטרון לא צפויה ולא מתנצלת.
🕯 גופת השחקן הראשי? בעצם בובה? לא בדיוק.
אחת הסצנות המטורפות ביותר במופע מתכתבת עם האירוע האמיתי שבו גופת אלמר התגלתה במהלך צילומי סדרת טלוויזיה. אנשי ההפקה חשבו שמדובר בבובה עם מראה "אותנטי", וניסו להזיז אותה. כשהיד שלה נשברה – התגלתה עצם אמיתית.
🎥 הפקה אינטימית שמרגישה קולנועית
למרות שזהו מופע תיאטרון, Dead Outlaw משתמש באלמנטים של סרט תיעודי, כולל נרטיב של קריין, מעברים מהירים בין סצנות, תפאורה דינמית ותחושת רצף כמעט קולנועית. גם אם ראיתם עשרות מופעים בניו יורק – לא ראיתם דבר כזה.
🎟 הקהל הכי מקומי שיש
בזמן שמחזות זמר מסורתיים נשענים על תיירות, Dead Outlaw מושך דווקא את המקומיים, חובבי תיאטרון מושבעים, יוצרים, סטודנטים לאמנות – כאלה שמגיעים פעם אחת, ואז… חוזרים שוב. כי זה פשוט לא מרגיש כמו שום דבר אחר.
עלילת המופע: פורע חוק, בלגן, וגופה שלא מפסיקה לטייל
העלילה של המופע מתחילה בדיוק כמו שסיפור מערב פרוע טוב אמור להתחיל – עם שוד רכבת שנגמר בכישלון מהדהד. תכירו את אלמר מק'קרדי, אדם עם שאיפות גדולות וכישורים… בואו נגיד בעייתיים. הוא מנסה לשדוד רכבת, אבל מתבלבל עם הזמנים, מפספס את השלל, מפוצץ את הכספת הלא נכונה – ובסוף יוצא מזה עם כמה מטבעות של חמישה סנט ובקבוק ויסקי שהתפוצץ לו בתיק. כן, מדובר בגיבור טראגי, רק בלי יותר מדי גבורה.
ואז? הוא נורה ונהרג על ידי השריף. כאן, לפי כל הגיון דרמטי בסיסי – הסיפור אמור להיגמר.
אבל מדובר ב-Dead Outlaw, לא ב-"חלף עם הרוח".
במקום להיקבר בשקט, הגופה של אלמר מתחילה קריירה שנייה כ… אטרקציית קרקס. נשבעים. מנהל בית לוויות שלא מקבל תשלום על חניטת הגופה, מחליט פשוט להעמיד את אלמר בפינה ולגבות כסף מכל מי שרוצה להסתכל עליו. מפה לשם, אלמר נהפך לגופה הכי עסוקה באמריקה – מבקר בתערוכות, עובר בין ידיים של כל מיני טיפוסים עם רעיונות מוזרים, משתתף בירידים, מצטלם לסרטים, ומחליף כתובות בתדירות שאתם לא מחליפים גרביים.
כל זה מוצג על הבמה בצורה שנונה, שנונה מאוד – עם שחקנים שמתפרצים לדמויות שונות, קריינות חיה שמרגישה כמו פודקאסט בתיאטרון, שירים שמתחרים זה בזה בין קאנטרי לבלוז, ורגעים שבהם אתה לא יודע אם לצחוק או לבקש סליחה בשמו של אלמר על כל מה שהוא עבר.
ובאמצע כל זה – גם תהייה רצינית: מה זה אומר על התרבות שלנו, על הדרך שבה אנחנו מתייחסים למוות, ולמה לפעמים פורעי חוק מתים מצליחים יותר מאלו החיים?
צפו עכשיו בטריילר של המופע
הסיפור האמיתי שמאחורי המופע: כשהחיים נגמרים, אבל ההופעה רק מתחילה
הבסיס ל־Dead Outlaw הוא לא תסריט הוליוודי – אלא אחת הפרשיות האמיתיות הכי ביזאריות, מטורפות ומפתיעות בהיסטוריה האמריקאית. הכירו את אלמר מק'קרדי (Elmer McCurdy) – פורע חוק סוג ג’, אולי ד’. גבר עם תספורת של קאובוי, נשמה של הרפתקן… ויכולת שוד של גמל שיכור.
אלמר נולד בשנת 1880, ומאז ומתמיד נמשך להרפתקאות. הוא ניסה את מזלו בחיים צבאיים, בפיצוצי כספות, בשוד רכבות ובשוד בנקים – אבל הצליח להיכשל בכולם. ב־1911 הוא ניסה לשדוד רכבת, בטוח שיש בה מטען כסף. בפועל? הוא פוצץ את הקרון הלא נכון (כי למה לא?), והצליח לגנוב בקושי 46 דולר ובקבוק אחד של וויסקי, שככל הנראה ליווה אותו עד יומו האחרון.
הקריירה שלו כפושע הסתיימה מהר – כוחות הביטחון איתרו אותו בתוך אסם, ירו בו למוות, והוא הובא לבית לוויות קטן באוקלהומה. שם, כיוון שאף אחד לא בא לזהות את הגופה או לשלם על הקבורה – החונט של המקום החליט להפוך את הגופה של אלמר… למיצג אומנותי. נשמע כמו בדיחה? זו רק ההתחלה.
במשך שנים, אלמר עמד בפינה של בית הלוויות, כשלצידו שלט:
"האיש שלא נכנע אף פעם!"
– וילדים שילמו כדי לראות אותו. כן, כסף. כדי לראות גופה אמיתית. אמריקה, 1912.
אבל זה לא נגמר שם. אלמר נמכר לאנשי קרקס, ואז למוזיאון שעשועים, ואז לתיאטרון אימה נודד, ואז לפרק פארק שעשועים קליפורני. גופתו התייבשה, נצבעה, נמרחה, נקרעה והודבקה שוב – עד כדי כך, שבשנות ה־70 מישהו בטלוויזיה חשב שהוא בובה ישנה. בזמן צילומים לתוכנית פופולרית, אחד מאנשי הצוות ניסה להזיז את "הבובה"… והיד שלה פשוט התנתקה.
מבפנים – לא היו ברגים או קפיצים. הייתה עצם. אמיתית.
בשלב הזה הופיעה המשטרה, בלשי פתולוגיה, ולבסוף נקבע שה"גופה הניידת" הזו היא בעצם אלמר מק'קרדי, שנורה למוות מעל שישה עשורים קודם לכן. הוא נקבר לבסוף בשנת 1977 – 66 שנים אחרי שנפטר – כשעל קברו יצקו בטון כדי לוודא שלא יתחיל שוב קריירה שנייה.
ומה עשתה ברודוויי עם כל זה? הפכה את הסיפור ליצירת תיאטרון מסעירה, רפלקטיבית ומטורפת – שבודקת מה זה אומר להיות מיתוס, מהי תרבות בידור, ואיך לפעמים דווקא הגופה מספרת את הסיפור הכי חי על אמריקה.
מי עומד מאחורי השיגעון הזה? היוצרים, השחקנים והקסם שמריץ
במרכז ההפקה המיוחדת הזו עומדת קבוצת יוצרים שלא בדיוק שייכת לזרם המרכזי של ברודוויי – וטוב שכך. הם לא הגיעו כדי ללטף את הקהל, אלא כדי לטלטל אותו, להפתיע אותו, ולגרום לו לשאול את עצמו (ולפעמים גם את השכן שיושב משמאל): "זה באמת קרה כרגע?!"
🎤 הטקסטים והמוזיקה – דניאל אדמס (Daniel MacIvor Adams) ומייקל פרידמן (Michael Friedman)
שניים מהיוצרים המקוריים ביותר שפועלים כיום על הבמות של ניו יורק. פרידמן, שהיה מהמוזיקאים המבריקים של תיאטרון ניו יורק, הלחין יצירות שהפכו לקלאסיקה מודרנית, כולל את Bloody Bloody Andrew Jackson. עבודתו נמשכת כאן גם לאחר מותו – עם שירים שכתב, שלא נחשפו מעולם, והולחנו במיוחד לפרויקט הזה.
אדמס, שותפו, כתב את התסריט עם קול שנע בין ציניות חדה לרגש טהור – ומצליח לגרום גם לשורת קריינים לתפקד כהרכב רוק.
🎭 הבמאי – אלכס טימברס (Alex Timbers)
במאי עטור פרסים עם גישה תיאטרלית פורצת דרך. טימברס, שחתום על הצלחות כמו Moulin Rouge! ו-Here Lies Love, מביא איתו את היכולת לשלב בידור מוחלט עם חשיבה עמוקה. הבימוי ב־Dead Outlaw שובר את הקיר הרביעי, מתעלם מכל חוק תיאטרלי מקובל, ועושה את זה בחיוך.
👢 הקאסט – שילוב מדויק של שחקנים, מוזיקאים ומספרי סיפורים
המופע הזה ממש לא עובד כמו מופע מסורתי עם כוכב ראשי – אלא כמו הרכב. כל שחקן מחליף תפקידים, כל מוזיקאי משחק, וכל דמות בונה את האגדה שמרכיבה את הסיפור של אלמר.
הלהקה על הבמה מנגנת בלייב, מתזזת בין דמויות, שרה, מדקלמת – והכל באנרגיה שקשה לתאר במילים. אין כאן כוכב – יש כאן קבוצה של אמנים שביחד מייצרים קסם לא פחות ממהפנט.
🎞 העיצוב – פשוט ומבריק
התפאורה מינימליסטית אבל חכמה. העיצוב משתמש בעץ גולמי, אור חם, אפקטים קוליים חיים – ואת רוב הקסם עושים דווקא עם… כמעט כלום. כמו לספר סיפור מסביב למדורה – רק שבמקום גחליליות יש גיטרות חשמליות, וכולם יודעים את המילים.
Dead Outlaw הוא לא מופע רק תיאטרון – הוא תזכורת לכך שאפשר לספר סיפור מצחיק, עצוב, מרגש ומוזר על אדם שנשכח מהעולם – ולגרום לכולנו להיזכר בו. בזכות צוות שלקח את מה שנשמע כמו כתבת חדשות מוזרה מהמאה שעברה – ויצר ממנה מופע שלא דומה לשום דבר אחר.
למי המופע מתאים? ולמי אולי עדיף להישאר עם ה"מילטון"
המופע הזה הוא כמו וויסקי בן 40 שנה עם טעם מעושן במיוחד – יש כאלה שיטעמו ממנו ויתאהבו, ויש כאלה שיחפשו מהר לימונדה. אז כדי שלא תמצאו את עצמכם באמצע סיפור על גופה נודדת ותשאלו "מה זה לעזאזל הדבר הזה?", הנה האמת, בלי פילטרים:
✅ למי המופע מתאים בול?
🎸 חובבי מוזיקה חיה: אם אתם אוהבים הופעות אינטימיות עם ניחוח של הופעת סלון – אבל כזו שמנוהלת כמו יצירת אמנות, אתם תתאהבו. הלהקה על הבמה יוצרת תחושת חיות שקשה למצוא במופעי ברודוויי המסורתיים.
🤠 מי שמחפש תיאטרון קצת אחר: שונאים את מחזות הזמר ההוליוודיים המתקתקים? מרגישים ש "מלך האריות" כבר לא מלהיב אתכם? Dead Outlaw הוא משב רוח פרוע, אחר, חצוף ומרתק.
🤓 אוהבי היסטוריה ביזארית: אם אתם מאלו שצוללים לוויקיפדיה לשעתיים על כל דמות היסטורית איזוטרית, אתם הולכים לעוף על זה.
🎭 חובבי תיאטרון נועז ואינטליגנטי: זה לא מופע שנשען על אפקטים – זה מופע שמאתגר את הראש, פונה לרגש, ומצחיק מתוך עומק, לא מתוך קלישאות.
🧑🎓 צעירים, סטודנטים, יוצרים, מקומיים: הקהל שיושב באולם הוא שילוב של ניו־יורקרים עם טעם בתיאטרון, תיירים מחפשי אלטרנטיבה, וסטודנטים לאמנות שרוצים לצעוק "בראבו" כי הם באמת מתכוונים לזה.
🚫 ולמי אולי פחות?
👨👩👧👦 משפחות עם ילדים קטנים: למרות שאין תכנים גסים או וולגריים, הסיפור מדבר על מוות, גופות, ואירוניה כהה – לא בדיוק חומר לקטנטנים.
🎶 מי שמחפש את השלאגרים הגדולים של ברודוויי: אין פה קטעים נוצצים, ריקודים מסונכרנים או תלבושות מנצנצות. זה לא מופע של "וואו ויזואלי" – אלא של סיפור, רגש וניגון.
💃 מחפשי חוויה תיירותית קלאסית: אם זה הביקור הראשון שלכם בברודוויי ואתם רוצים "לסמן וי" על מופע גדול ומוכר – אולי תשאירו את Dead Outlaw לביקור השני.
במילים אחרות – Dead Outlaw הוא מופע עם נשמה. מופע לאנשים שמחפשים חוויה תיאטרלית אחרת, כזו שלא תצא להם מהראש גם שבוע אחרי שיצאו מהאולם. לא לכולם, אבל למי שכן – זו עלולה להיות האהבה החדשה שלהם.
הדמויות של Dead Outlaw – חיים, מתים ומה שביניהם
ב־Dead Outlaw, כל דמות היא פיסה בפאזל של הסיפור הכי לא שגרתי שברודוויי ראתה לאחרונה. חלקן חיות, חלקן מתות, חלקן לא סגורות על עצמן – אבל לכולן יש תפקיד במכונת הסיפורים המטורפת הזו. והכי יפה? כמה מהשחקנים מחליפים דמויות בקצב של גופה מחליפה ידיים. הנה סקירה של המרכזיים:
👤 אלמר מק'קרדי (Elmer McCurdy)
הכוכב הבלתי מעורער של המופע – או יותר נכון, האנטי־כוכב. פורע חוק שנכשל בכל ניסיון להיות עבריין, אבל הצליח בגדול רק אחרי שמת. למרות שהוא מת כבר במערכה הראשונה, הדמות שלו מלווה את הסיפור לכל אורכו, לעיתים בגוף ראשון, לעיתים כדמות שכולם מדברים עליה, ולעיתים כגופה ש… פשוט שם.
הוא עצוב, הוא מצחיק, הוא טיפוס שאי אפשר להחליט אם לרחם עליו או לקנא לו על התהילה המאוחרת.
🎩 החונט מבית הלוויות
דמות גאונית שמגלמת את הציניות האמריקאית במיטבה – לוקח את הגופה של אלמר, לא מקבל תשלום על השירות, ומחליט להעמיד אותה לתצוגה כמו פרס. מצד אחד, הוא נבל. מצד שני – הוא יזם. במופע הוא מתפקד גם כמספר, גם כמעצב גורלות, וגם כטיפוס עם יותר מדי זמן פנוי ויותר מדי רעיונות מוזרים.
🎠 צמד האחים מהקרקס
שני טיפוסים חלקלקים שמתחזים לקרובי משפחה של אלמר רק כדי לגנוב את גופתו ולהפוך אותה לאטרקציה ניידת. הם גם קרקסיים, גם קומיים, וגם נציגים של התעשייה שבולעת הכל – גם מוות – בשם הבידור.
🎤 הקריין/ת
אולי הדמות הכי מסתורית, הכי חשובה, והכי לא "דמות" במובן הקלאסי. הקריין או הקריינית מספרים את הסיפור כמו תיעוד היסטורי, מבהירים עובדות – ואז שרים אותן, צוחקים עליהן, או מפרקים אותן לגורמים. הם בעצם הגשר בין המציאות להזיה. הדמות הזו גם שואלת את השאלות הקשות: האם אלמר היה אדם, סמל, או פשוט עוד סיפור שמכרו לקהל?
🎻 הלהקה עצמה
לא דמויות במובן הקלאסי, אבל כן – בהחלט חלק בלתי נפרד מהסיפור. כל נגן הוא גם שחקן, גם זמר, וגם מגיב רגשי לדברים שקורים על הבמה. לעיתים מגלמים דמויות שוליות – שוטרים, שודדים, עובדי פארק שעשועים – אבל תמיד עם קריצה ומודעות עצמית.
🧟 הגופה
כן, גם היא סוג של דמות. לפעמים היא מונחת שם בלי תזוזה, לפעמים מתעוררת לחיים בדמיון, לפעמים פשוט… מסתכלת. נוכחותה המתמדת מחזיקה את כל הסיפור באיזון שבין מצחיק, מטריד, פיוטי ומטורף.
Dead Outlaw לא מסתמך על דמויות גדולות מהחיים – אלא על דמויות שמספרות את הסיפור של החיים עצמם, רק דרך עיניים של מי שכבר מת. הדמויות פה הן כמו פאזל משוגע שנראה מבולגן – אבל כשמרכיבים אותו נכון, מתקבלת תמונה מבריקה של אמריקה, בידור, ואנושיות.
איפה אלמר מתעורר לחיים? הכירו את תיאטרון לונגקר (Longacre Theatre)
Dead Outlaw לא עולה באיזה תיאטרון צדדי וקטן, אלא ב־Longacre Theatre – אחד מאולמות התיאטרון הוותיקים, המפוארים והמכובדים ביותר של ברודוויי, וזה כשלעצמו כבר הפתעה. כי בינינו – מי היה מאמין שהסיפור על גופה נודדת יהפוך לאירוע תיאטרלי מהשורה הראשונה?
🎭 על התיאטרון בקצרה
Longacre Theatre נבנה בשנת 1913 ונקרא על שמו של אזור לונגקר סקוור (Longacre Square) – השם המקורי של טיימס סקוור. הוא נושא היסטוריה של למעלה ממאה שנה, אבל עיצובו הפנימי עבר שיפוצים אלגנטיים לאורך השנים – מה שמקנה לו שילוב מעניין של פאר קלאסי עם נוחות מודרנית.
האולם מכיל כ־1,000 מושבים, אך נשמר בו אלמנט של אינטימיות שמבדיל אותו מתיאטראות הענק. התקרה המקושתת, הקירות המעוטרים והמרפסות הצרות יוצרים תחושה כמעט קולנועית – מושלמת לסיפור שנע בין מציאות לבדיה, כמו Dead Outlaw.
📍 המיקום – בלב ההתרחשות של ברודוויי
התיאטרון ממוקם ב־220 West 48th Street, מרחק דקה הליכה ממרכז טיימס סקוור. כלומר – בלב ברודוויי האמיתית, בדיוק איפה שהמופעים הגדולים קורים. אבל אל תתנו למיקום להטעות אתכם: Dead Outlaw אולי מוצג ליד המחזמר של אלאדין, אבל הוא מדבר בשפה לגמרי אחרת.
💺 איפה הכי כדאי לשבת?
המושבים באזור המרכזי של ה־Orchestra (שורות E עד K) מספקים את האיזון הטוב ביותר בין קרבה לבמה, זווית ראייה וסאונד. אם בא לכם לראות את הבעת הפנים של השחקנים (כולל כשהם מגלמים גופה…), שווה להשקיע.
לטיפוסים גבוהים – השורות הראשונות של ה־Mezzanine נותנות זווית על, ויש שיגידו שהן מתאימות בדיוק לאפקט "צופה מהשמיים".
🍸 טיפ קטן:
בגלל מיקום התיאטרון במרכז העניינים – כל הסביבה מלאה בברים, מסעדות ודיינרים. אבל אם אתם רוצים להיכנס לאווירה של מערבון אפל לפני המופע, לכו ל־Hold Fast Kitchen & Spirits שנמצא ממש ברחוב הסמוך – עיצוב בהשראת הרפתקאות, תפריט של מיזוג אמריקאי מודרני, ואווירה שמתאימה בול ל־Dead Outlaw.
לונגקר הוא בדיוק המקום שבו מופע כמו זה פורח: על במה קלאסית, בין נברשות מוזהבות וסיפורים גדולים מהחיים. הוא מוכיח שברודוויי לא שייכת רק למלכים ולאריות – אלא גם לפורעי חוק שנשכחו … ואז חזרו לקאמבק בסטייל.
מיקום ודרכי הגעה לתיאטרון Longacre
🎯 המיקום המדויק
תיאטרון לונגאקר (Longacre Theatre) שוכן ממש בלב ברודוויי – בכתובת:
220 West 48th Street, New York, NY 10036
בין השדרה השביעית לשמינית, דקה הליכה מההמולה של הטיימס סקוור, אבל עדיין בפינה שקטה יחסית, שבה אפשר לנשום לפני (ואחרי) המופע.
🚇 איך מגיעים ברכבת התחתית?
בניו יורק – סאבוויי זה החיים. הנה הקווים הקרובים ביותר:
קווים 1, 2, 3, N, Q, R, W, A, C, E – כולם עוצרים בתחנת 42nd Street – Times Square, במרחק של כ־5 דקות הליכה מהתיאטרון.
קווים B, D, F, M – עצירה בתחנת 47–50 Streets – Rockefeller Center, כ־7 דקות הליכה רגועה.
🚶♀️ ברגל מהטיימס סקוור?
אם אתם כבר באזור – פשוט פנו מערבה מרחוב 47 או 48, עברו את שדרת השביעית, והמשיכו כמה צעדים. לונגאקר ממוקם באמצע הבלוק, עם חזית קלאסית שקשה לפספס – אבל כן, לפעמים קל להחמיץ בין השלטים הצבעוניים. שימו לב לשלט הזהוב הקטן יחסית שמבצבץ מעל.
🚌 אוטובוסים? בהחלט אפשרי.
קווים כמו M7, M20, M104 עוצרים ממש בסביבה. פשוט חפשו תחנות ברחובות 47 ו־49.
🚕 טיפ למגיעים עם מונית או Uber:
בשל העומסים בברודוויי, בקשו מהנהג לעצור בפינת 48th Street ו־7th Avenue. זה קרוב, פשוט יותר, ותוכלו ללכת ברגל 20 שניות בלי ליפול לתוך מופע של מיקי מאוס.
🚗 רכב פרטי?
מומלץ לוותר – לא קל למצוא חניה באזור, ובטח לא במחירים שפויים. אם אין ברירה, יש חניונים בתשלום סמוך:
Icon Parking – 235 West 48th Street
Quik Park – 247 West 46th Street
המיקום של Longacre Theatre הוא יתרון עצום – נגיש, מרכזי, מוקף באקשן של ניו יורק, ועדיין מצליח לשמור על תחושת בוטיק של תיאטרון אמיתי. בדיוק כמו המופע שהוא מארח.
מה הישראלים אומרים? המלצות חמות מהשטח
חשוב לדעת
🎟 טווח מחירים
כרטיסים ל־Dead Outlaw נעים בדרך כלל בטווח של $55 ועד כ־$169, תלוי ביום, במיקום הישיבה ובביקוש. לעיתים יש גם מחירים מוזלים יותר בימים פחות עמוסים או בהזמנות מוקדמות במיוחד.
שווה לדעת: זהו מופע שמושך הרבה קהל מקומי ומבקרי תיאטרון רציניים – לא רק תיירים. לכן המחירים נוטים להתייצב על הצד הגבוה בשבועות עם ביקורות טובות.
🗓 מתי כדאי להגיע?
אמצע השבוע (שלישי–חמישי) – לרוב פחות צפוף, ולעיתים קל יותר למצוא מקומות טובים במחיר נוח יותר.
סופי שבוע (שישי–ראשון) – הביקוש גבוה יותר, הקהל מגוון יותר, והאולם לרוב מלא עד אפס מקום. האווירה מחשמלת, אבל גם יקרה יותר.
הצגות צהריים (Matinee) – מתקיימות לרוב בימי רביעי וראשון, סביב 14:00. חוויה נהדרת למי שרוצה להספיק משהו נוסף בערב.
💺 בחירת מושבים – איפה הכי כדאי לשבת?
שורות מרכזיות באורקסטרה (Orchestra, שורות E עד K) – נחשבות לזהב של האולם. ראות מושלמת, סאונד נקי, קרבה לבמה בלי להיות "עליה".
שורות ראשונות ב־Mezzanine – מושלמות למי שאוהב לראות את התמונה הגדולה. זווית מצוינת לתפוס את כל המתרחש על הבמה, במיוחד בסצנות המוזיקליות.
שורות קיצוניות בצדדים / סוף האולם – אמנם במחיר נוח יותר, אך שימו לב: בתיאטרון לונגאקר יש מרחק – לפעמים תרגישו שצופים בנטפליקס באייפון מהמרפסת.
🕐 כמה זמן נמשך המופע?
Dead Outlaw נמשך כ־100 דקות – ללא הפסקה. כן, זה קצר יותר מרוב מחזות הזמר, וזה בדיוק מה שמבדיל אותו. הקצב מהיר, אין רגע מיותר, ואתם יוצאים לפני שיתחילו השאלות של "רוצים להזמין מונית או לחכות שיירד המחיר באובר?"
👚 קוד לבוש? אין – אבל יש המלצה.
אמנם אין שום דרישה רשמית, אבל התיאטראות בברודוויי תמיד מעודדים לבוש נעים ומכבד – לא חייבים חליפה מחוייטת, אבל גופיית ספורט ונעלי ריצה פחות מתאימים לאווירה. חושבים להגיע גם לבר קוקטיילים אחרי? חולצה מכופתרת קלילה/שמלה יעשו את העבודה.
📸 מותר לצלם?
במילה אחת – לא. כמו בכל מופע בברודוויי, צילום במהלך ההצגה אסור בהחלט, כולל סרטונים, תמונות, סטוריז וסנאפצ'אט.
אבל! לפני המופע, תוכלו להצטלם בלובי היפהפה של תיאטרון לונגאקר – ואפילו ליד הפוסטר של Dead Outlaw, שנראה כמו עטיפת אלבום של ג’וני קאש אחרי שלושה ימים בלי שינה.
⏰ מתי כדאי להגיע?
דלתות האולם נפתחות בדרך כלל כחצי שעה לפני תחילת ההצגה. רצוי להגיע לפחות 15–20 דקות מראש, במיוחד אם זו הפעם הראשונה בתיאטרון – כדי למצוא את המקום שלכם בלי לחץ, ליהנות מהאווירה, ואולי אפילו להספיק לשתות משהו קטן.
אז… מי אמר שצריך להיות חי כדי לעשות קאמבק בברודוויי?
אם למדתם משהו מהמסע המטורף של אלמר מק'קרדי, זה שכנראה לא צריך להיות מצליח, אהוב, או אפילו חי כדי לככב על במה בניו יורק. כל מה שצריך זה סיפור טוב, מוזיקה מעולה, וקצת טירוף אמריקאי בריא. Dead Outlaw הוא לא רק מופע – הוא שיעור היסטוריה שיצא משליטה, שיעור תיאטרון שלא מתנצל, ושיעור בחיים… מצד מישהו שבילה את רובם כגופה.
אז בין אם אתם חובבי תיאטרון עם תואר בפילוסופיה של המוות, או פשוט אנשים שמחפשים חוויה בניו יורק שלא כוללת עכבר מדבר או נסיכה עם שמלה מנצנצת – אלמר מחכה לכם. והוא לא ממהר לשום מקום.
